רמות פיגור שכלי

בתחילת המאה הקודמת החלו לסווג את הלוקים בפיגור שכלי בהתאם לתוצאות של מבחני האינטליגנציה שנערכו להם.

סך הכול נקבעו חמש רמות שונות של פיגור שכלי, החל מפיגור שכלי גבולי וכלה בפיגור שכלי עמוק. לאורך מאה השנים האחרונות התגלה כי החלוקה של הלוקים בפיגור שכלי לפי הממצאים של מבחני האינטליגנציה בעייתית מאוד, אך עדיין נעשה בחלוקה זו שימוש נרחב בימינו אנו.

הבעייתיות שבמבחני האינטליגנציה

הבעייתיות המרכזית במבחני האינטליגנציה היא שלא ניתן להתבסס רק על קריטריון אחד בבואנו לקבוע את רמת הפיגור השכלי. במחקרים רבים נמצא כי שני אנשים שסבלו מאותה רמת פיגור כפי שנקבעה לפי תוצאות מבחני האינטליגנציה שעברו, היו בעלי רמה תפקודית שונה לגמרי. בנוסף לכך, לא תמיד התוצאה של מבחן ה- IQ אכן משקפת את הפוטנציאל האינטלקטואלי של הנבחן.

במקרים רבים נמצא כי נבחן בעל פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה לא הצליח במיוחד במבחן האינטליגנציה משום שלא היה פנוי מבחינה נפשית או רגשית לענות על השאלות שהוצגו לו, משום שסבל מלקות מסוימת שהקשתה עליו להבין את השאלות, משום שמעולם לא סופקו לו הגירויים הנחוצים ללמידה תקינה ועוד.לאור זאת, כיום לא מתבססים רק על התוצאה של מבחן האינטליגנציה אלא גם על בחינה של הרמה התפקודית של הסובלים מפיגור שכלי.

דרכים נוספות לקביעת רמת הפיגור

על מנת לאבחן כיום פיגור שכלי יש להתייחס לקושי של הנבדק להסתגל מבחינה התנהגותית ותפקודית, לסטנדרטים של התנהגות חברתית ותפקודית הצפויים בקבוצה התרבותית שלו מבני גילו. להלן המשמעות של המילה הסתגלות בהקשר הזה על מובניה השונים:

• הסתגלות חברתית – היכולת להבין כללים חברתיים, לנתח מידת קרבה בין אנשים, להגיב לסיטואציה באופן מותאם מבחינה חברתית, לזהות מצבים חברתיים מגוונים ועוד.
• הסתגלות תקשורתית – היכולת לדבר במשפטים מורכבים ושלמים באופן שיהיה מובן לאנשים אחרים.
• הסתגלות גופנית – היכולת לדלג, לרוץ, ללכת, לעלות ולרדת במדרגות.
• הסתגלות לעצמאות תפקודית בפעילויות היומיומיות – היכולת לרכוס כפתורים, לשרוך שרוכים, להתלבש באופן עצמאי, לשלוט בצרכים, לשמור על ניקיון אישי ועוד.

חשוב מאוד לציין כי המדדים שהוזכרו לעיל לא מסוגלים לספק תמונה שלמה כאשר הם מופיעים לבדם וזאת כיוון שישנן מגוון רחב של בעיות שיכולות להוביל לכך שאדם יתקשה לדבר במשפטים שלמים כמו למשל שבץ מוחי, אך הצירוף של מדדים אלה לממצאים שעולים ממבחני מנת המשכל, מסוגלים לספק תמונה שלמה יותר בנוגע למצבו של הנבדק.

ההגדרה של פיגור שכלי

ההגדרה היבשה מבחינה בין ארבע עד שש רמות של פיגור שכלי כשבדרך כלל מדובר על ארבע הרמות הבאות:

• פיגור שכלי קל – פיגור שכלי קל מוגדר כאשר מנת המשכל של הנבדק נמוכה בשתיים עד שלוש סטיות תקן מהנורמה. הלוקים בפיגור שכלי קל יכולים לנהל קשרים חברתיים ולהשתלב בתעסוקה וכן נהנים מעצמאות יחסית.
• פיגור שכלי בינוני – פיגור שכלי מוגדר כבינוני כאשר מנת המשכל של הנבדק נמוכה בשלוש עד ארבע סטיות תקן מהנורמה.
• פיגור שכלי קשה – פיגור שכלי מוגדר כקשה במידה ומנת המשכל של הנבדק נמוכה בארבע עד חמש סטיות תקן מהנורמה.
• פיגור שכלי עמוק – פיגור שכלי מוגדר כעמוק במידה ומנת המשכל של הנבדק נמוכה בחמש סטיות תקן לפחות מהנורמה.

עבור כל רמה יש להגדיר האם הנבדק הינו בעל צרכים מיוחדים או לא. אדם בעל פיגור שכלי ובעל צרכים מיוחדים יכול להיות מוגדר כאי שקט מורכב, אי שקט, מרותק סיעודי מורכב, מרותק סיעודי רגיל, עם מצבים רפואיים מיוחדים או עם הפרעה נפשית.