פיגור שכלי ופעילות גופניתבשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים העוסקים בהיבטים הפיזיולוגיים של הפיגור השכלי מצביעים על כך שישנה חשיבות עליונה לשלב את האנשים הלוקים בפיגור שכלי במסגרות של פעילות גופנית.

לרוע המזל, הרוב המוחלט של הסובלים מפיגור שכלי לא עוסקים כלל בפעילות גופנית. יתרה מזאת, שכיחות ההשמנה בקרב הסובלים מפיגור שכלי גבוהה פי 2 משכיחות ההשמנה בקרב האוכלוסייה הכללית.

ברבע המאה האחרונה נעשים מאמצים גדולים להוציא את האנשים הלוקים בפיגור שכלי ממוסדות סגורים ולשכן אותם במסגרות קהילתיות ופתוחות יותר. אך למרבה הצער נראה כי היציאה מהמסגרת המוסדית גורמת לעלייה בשכיחות ההשמנה.

ככל הנראה הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבמסגרות הקהילתיות מתאפשרת גישה בלתי מוגבלת לאוכל וכן בעובדה שבמסגרת הקהילתית הלוקים בפיגור שכלי זוכים ליותר זמן פנוי במהלכו הם נוטים להתבטל ולזוז כמה שפחות.

הנתונים המחקריים

לפי הנתונים המחקריים שהצטברו בעשורים האחרונים ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

הבדיקות שיש לבצע לפני התחלת העיסוק בפעילות גופנית

במידה ואדם בעל פיגור שכלי שלא עסק בפעילות גופנית מימיו מתחיל לעסוק בפעילות גופנית נמרצת ללא הכנה מתאימה וללא ביצוע הבדיקות המתאימות, ייתכן מאוד כי התחלת העיסוק בפעילות גופנית תביא ליותר נזק מתועלת. האימון הגופני צריך להיות מותאם לכל מטופל באופן אישי לא רק מהבחינה הפיזית אלא גם מבחינת היכולות המנטליות שלו, מבחינת יכולת ההתמדה שלו והמסוגלות התפקודית.

הבדיקות החשובות ביותר שיש לערוך לאנשים הסובלים מפיגור שכלי לפני התחלה של פעילות גופנית הן בדיקה של מומים בלב המחייבים לנקוט במשנה זהירות כיוון שהם מהווים מגבלה מסוימת על היכולת הקרדיו וסקולרית ובדיקה של רפיון הרצועות הממוקמות בין החוליות C1 ו- C2.

אוכלוסיית הלוקים בפיגור שכלי כאוכלוסייה בסיכון

כיום ידוע כי ישנן קבוצות אוכלוסייה מסוימות שמוגדרות כקבוצות סיכון לחלות במגוון רחב של מחלות ומצבים רפואיים שליליים. כך למשל נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון לסבול מאוסטאופורוזיס וכתוצאה מכך לסבול משברים בעצמות. לאור זאת, נשים לאחר גיל המעבר מומלצות להתחיל לעסוק בפעילות גופנית שמטרתה לאלץ את העצמות להתחזק תחת הפעלת כוח על העצמות.

בדיוק באותו האופן ניתן להגדיר גם את אוכלוסיית הסובלים מפיגור שכלי כקבוצת סיכון לכל דבר ועניין. בקרב הלוקים בפיגור שכלי קיימת שכיחות גבוהה של דלקת ריאות, מומי לב מולדים, מתח שרירים נמוך, בעיות קואורדינציה ועוד וכשכל אלה משולבים בכושר אירובי נמוך והיעדר פעילות גופנית, הסיכון לתחלואות נוספות גבוה יותר.

להפסיק עם אורח החיים הסדנטרי

הפעילות הגופנית צריכה לבוא לידי ביטוי לא רק באימוני הכושר הקבועים אלא לתפוס חלק אינטגרלי בחיי היומיום. בין היתר מדובר על בחירה במדרגות במקום במעלית, קימה לטלוויזיה כדי להחליף ערוץ במקום להשתמש בשלט הרחוק, ביצוע של תרגילי גמישות מול הטלוויזיה במקום לשבת ולאכול חטיפים ועוד.

דילוג לתוכן